מאי31
והנה שוב, השדונים המצחקקים
10 תגובות . עודכן לפני 6 חודשים, 2 שבועות.
החודשים הארוכים עברו תוך רגע מנגד עינינו
אלה שחשבנו שיהפכו להיות ה"קשרים של החיים", אלה שחשבנו שימשיכו איתנו לנצח
אלה שחשבנו שזכו להגיע לדרג קשר הeverlasting friendship/relationship שלנו…
מתגלים כלא יותר מאבק כוכבים
ואז בא אלוהים, מתפקע מול פרצופינו, ואומר: "חה חה חה, חשבת שבאמת אתן לך לגעת בגן-עדן? שאתן לך להנות מאושר אמיתי?"
ואז הוא לוקח מאיתנו את הכנפיים, לאחר ששאפנו להגיע למקום שכנראה לבני-האדם נאסר מלהגיע אליו, אל האושר האמיתי
ואנו מתחילים לאט לאט להתרסק אל תוך האדמה
וכך אנו מגלים שהקשרים של החיים הם אינם יותר מסתם אשליה אליה נכנסנו פעם נוספת
אשליה יפה ומתוקה… שמלמדת אותנו להיות תמימים ופזיזים, ולהאמין שוב במושגים מבוטלים כגון "נצח" ו"עד"
אשליה שעושה לך טוב על הנשמה ותלווה איתך תחושות בטן מרהיבות במשך חודשים יפים
עד שהיא תתפוצץ אצלך בבטן כמו רימון מחבלים
ואז מה קורה איתך?
אתה בן 17, מתגייס לצבא עוד רגע
לא יודע מה יהיה איתך, לא יודע מה תעשה עם עצמך
נפרדת מחברה שלך, החצי השני של העולם כועס עליך, והחצי השלישי כבר הספיק לשכוח אותך
אתה מלא ברגשות חרטה
אתה תקוע עם 2 קילו מיקס רגשות מעורבים בבטן
ועם הרבה מאוד זכרונות, שאולי רצית לשכוח
והרבה, אבל הרבה מאוד בדידות…
I'm not coming back, (forgive me)
I've done something so terrible
I'm terrified to speak, (I'm not calling, I'm not calling)
But you'd expect that from me
I'm mixed up, I'll be blunt;
Now the rain is just (you're driving me crazy, I'm)
Washing you out of my hair and out of my mind
Keeping an eye on the world,
So many thousands of feet off the ground
I'm over you now
I'm at home in the clouds
Towering over your head
מה שהיה פעם אנחנו, זה עכשיו אני ואת.
הינו כמספריים טובים ומועילים.
וכעת חזרנו להיות שתי סכינים חדות
תקועות בבשר העולם
כל אחד במקומו.

נצח?
נו באמת(:
10 תגובות

























31 במאי, 2009 בשעה 15:32 לערוך
אתה מוכשר בנאדם.
31 במאי, 2009 בשעה 19:18 לערוך
איתי (:
♥
31 במאי, 2009 בשעה 22:23 לערוך
איתי, לא אני זו שצריכה ללמד אותך שנצח אינו קיים,
ואף על פי שידעת את זה כבר די הרבה זמן
גם לך מותר לכאוב על פרידות ועל קשרים שנגמרו.
אבל אני תוהה, האם העובדה שאנשים תמיד יעזבו צריך להיות
מה שמונע מאיתנו להאמין בהם? או באושר כלשהו?
אנשים גם הם סוג של אושר. מעבר לזה,
מקשרים לומדים המון. אני בניתי את ה"אני" שלי מקשרים טובים שלי,
ואני מאמינה שאני עוד יבנה. כי בהמשך, אנשים חדשים יבואו
וימלאו את החלל הריק שהקודמים השאירו.
הדרך לאושר ארוכה, מסורבלת ומעייפת, אבל זוהי לא סיבה להרים ידיים.
להפך. תלך את כל הדרך בליווי מכשולים, מעידות ונפילות
ובסוף תגיע למה שציפית לו כלכך. הרי לאושר אין הגדרה,
הוא דבר שמרגישים. ותזכור שמכל מעידה קמים.
השדונים תמיד יהיו שם כדיי לצחקק,
השאלה היא באיזו צורה אתה נותן להם להשפיע עלייך.
1 ביוני, 2009 בשעה 14:12 לערוך
לפעמים טוב לאדם לשקוע באשליות שלו.
לפחות ככה, לתקופה קצרה, אפשר להרגיש כאילו אנחנו נוגעים בגן-עדן.
2 ביוני, 2009 בשעה 11:58 לערוך
איתי תעשה קו על למצוא חברים…מצאת[;
2 ביוני, 2009 בשעה 18:19 לערוך
קשרים שהיו תמיד ישארו קשרים הם אף פעם לא יעלמו , הרי תמיד נשארים זכרונות וע"י השארות הזכרונות קיים עדיין קשר כל שהו
קצת אופטימיות לא תזיק ^^
2 ביוני, 2009 בשעה 20:27 לערוך
למה אתה כותב על ה' אבל טוען כי אתה לא מאמין בו(אתאיסט).
ציניות או שמה אמונה?
2 ביוני, 2009 בשעה 22:19 לערוך
זו מטאפורה
במטאפורות, החזירים מעופפים והשמיים ורודים…
28 ביוני, 2009 בשעה 2:08 לערוך
יש כאלו שאומרים שאם נשאר הזיכרון – הקשר לא נעלם לגמרי לעולם,
אבל אני לא מאמין בזה.
נצח אולי לא קיים,
אבל לפעמים יש מספיק זמן כדי ליצור קשרים שיימשכו להרבה זמן.
אני בטוח שאתה תמצא אותם, את הקשרים החמקמקים האלו,
בבוא הזמן (:
אגב, אני אשמח אם תוסיף אותי.
tuvalu122@hotmail.com
30 ביוני, 2009 בשעה 20:33 לערוך
לא שכחתי אותך, איתי-קון :)