Highway To Hell
Time is running out;

החודשים הארוכים עברו תוך רגע מנגד עינינו
אלה שחשבנו שיהפכו להיות ה"קשרים של החיים", אלה שחשבנו שימשיכו איתנו לנצח
אלה שחשבנו שזכו להגיע לדרג קשר הeverlasting friendship/relationship שלנו…
מתגלים כלא יותר מאבק כוכבים
ואז בא אלוהים, מתפקע מול פרצופינו, ואומר: "חה חה חה, חשבת שבאמת אתן לך לגעת בגן-עדן? שאתן לך להנות מאושר אמיתי?"
ואז הוא לוקח מאיתנו את הכנפיים, לאחר ששאפנו להגיע למקום שכנראה לבני-האדם נאסר מלהגיע אליו, אל האושר האמיתי
ואנו מתחילים לאט לאט להתרסק אל תוך האדמה
וכך אנו מגלים שהקשרים של החיים הם אינם יותר מסתם אשליה אליה נכנסנו פעם נוספת
אשליה יפה ומתוקה… שמלמדת אותנו להיות תמימים ופזיזים, ולהאמין שוב במושגים מבוטלים כגון "נצח" ו"עד"
אשליה שעושה לך טוב על הנשמה ותלווה איתך תחושות בטן מרהיבות במשך חודשים יפים
עד שהיא תתפוצץ אצלך בבטן כמו רימון מחבלים

ואז מה קורה איתך?
אתה בן 17, מתגייס לצבא עוד רגע
לא יודע מה יהיה איתך, לא יודע מה תעשה עם עצמך
נפרדת מחברה שלך, החצי השני של העולם כועס עליך, והחצי השלישי כבר הספיק לשכוח אותך
אתה מלא ברגשות חרטה
אתה תקוע עם 2 קילו מיקס רגשות מעורבים בבטן
ועם הרבה מאוד זכרונות, שאולי רצית לשכוח
והרבה, אבל הרבה מאוד בדידות…

I'm not coming back, (forgive me)
I've done something so terrible
I'm terrified to speak, (I'm not calling, I'm not calling)
But you'd expect that from me
I'm mixed up, I'll be blunt;
Now the rain is just (you're driving me crazy, I'm)
Washing you out of my hair and out of my mind
Keeping an eye on the world,
So many thousands of feet off the ground
I'm over you now
I'm at home in the clouds
Towering over your head

מה שהיה פעם אנחנו, זה עכשיו אני ואת.
הינו כמספריים טובים ומועילים.
וכעת חזרנו להיות שתי סכינים חדות
תקועות בבשר העולם
כל אחד במקומו.

נצח?
נו באמת(:

10 תגובות

תפוז אירגנו תחרות רוק עצמאות 2009, במסגרתה הגולשים רושמים על חוויתיהם האישיים מיום העצמאות, והקטעים הטובים ביותר זוכים בכרטיס זוגי למופע. אני אישית זכיתי במקום ראשון, ואני מעתיק לכאן את הקטע, just for reference. זה לא נכון ב100% וזה גם שילוב של כמה וכמה אירועים.

נ.ב. לרוק עצמאות בסוף לא הלכתי בגלל מישהי מאוד ספציפית.. *שיעול*
חבל, גם את הכרטיסים בסוף לא מכרתי…

מדובר בשנה שעברה, שנת 2008. המסורת של 50 השנים האחרונות לחגוג את יום העצמאות בכיכר נשברה, וכולם נהרו אל הפארק החדש, "פארק השלולית", שבו לראשונה החלו להופיע הופעות. ההיענות היתה מדהימה, הגיעו למקום כבערך 20 אלף איש, והיו שם אמנים מדהימים, כמו עברי לידר, מוניקס סקס, ד"ר קספר, שייגצע, סינרגיה, יוני בלוך! כל כך הרבה וזה חינם לגמרי! מדהים איך עיריית נתניה סיבסדו לנו דבר שכזה. זה פשוט תענוג.

אבל הכיף לא נגמר כאן: הלכתי לשם עם חבר שלי, והוא היה נראה לי די עצוב מהעובדה שכל הזוגות מסביב נהנים ומתמזמזים להם ורק הוא לבד, אז החלטתי, "מושון, עכשיו אנחנו הולכים למצוא לך מישהי!"
חיש מהר יצאנו לצוד טרף קל, והוא הצביע על זוג בחורות חמדמדות אז נכנסתי לפעולה: התחלתי לחפור להן על דברים לא קשורים, והיי, הן אהבו את זה. קצת חפירות פה ושם והיה ממש נחמד. רק שמושון לא דיבר כלל. ניסיתי ליצור אינטרקציה כלשהי, אבל פשוט לא הלך. לאחר מכן הוא אמר במפתיע, "בואו נרקוד!" באופן מחשיד. הרי זהו מושון, הפעם האחרונה בה פגש רחבת ריקודים היתה בבר מצווה שלו. וכמו שהדג מסריח, כך גם התרגיל: בתוך אספסוף האנשים הרוקדים נעלם מושון (ולאחר רבע שעה שמעתי מחבר שהוא נכנס הביתה.)

נשארתי עם שתיהן. האמת תוך רבע שעה זה כבר הפך להיות רק עם אחת מהן. שמה היה שרי, שם חמוד האמת. התחלנו להשתטות, לרקוד כמו מטורפים ולשיר שירים, גם אם זו היתה מזרחית גרועה (שבלשון המעטה.. אני לא מסמפט.)

לאחר מכן החלטנו לפרוש קצת מהרעש וללכת לחוף הים, שנמצא כ7 דקות הליכה מהמתחם. בחוף, שאגב היה חסר פנסים ואורות לחלוטין, פגשנו חבורה של כ15 בנות 14 שיכורות עד כדי חירפון – אחת אפילו התחילה לשחות בחול וצעקה שהיא שוחה כמו דגה.

לאחר מכן נתקלנו בבחורה שנראתה לנו ישנה עמוק, אז התקרבנו לרגע לראות עד כמה שקט היא ישנה ולא נוחרת – כאן עקצתי אותה שהיא בוודאי עושה קולות של סוס כשהיא ישנה. לרגע שמנו לב שזה לא שהיא ישנה עמוק… היא לא נושמת בכלל!

טוב, פרמידק אני לא, אבל ידעתי איפה אני אמור למצוא את הדופק, ומצאתי דופק חלש מאוד שבקושי הצלחתי להרגיש, (ומדובר בבחורה רזה יש לציין), וקצת נכנסנו לפאניקה (והמעופפים הנועזים מסביב לא כל כך עזרו לנו, למרות הכוונות הטובות). היא נלקחה באמבולנס, ונאמר לנו לאחר כיום שהבחורה סבלה מהרעלת נוזלים לאחר ששתתה 4 ליטר בירה. אני לא יודע אם היא היתה מתה לולא העזרה שלנו, אבל העובדה שאולי, אני הצלתי נפש אחד בעולם הזה, הופכת הכל למשמעותי הרבה יותר. גם כל ההתרגשות מוסיפה לעניין המון.
מה גם, שהכרתי בחורה מדהימה באותו יום. שרי מלווה אותי עד היום ברגעים קשים.

מאחר ויום העצמאות הקודם שלי היה מדהים, מרגש ומטורף שכזה, אני מקווה שהשנה לא יהיה פחות מפתיע – ברוק העצמאות 2009. אף פעם לא הייתי ברוק העצמאות, ואני חושב שזו דרך יקרה מפז לחוות זאת.

כישרון כתיבה בשקל, מישהו?

סגור לתגובות