לאחרונה יוצא לי לשמוע הרבה מקרים מסביבי של בנות שבטוחות ש"מצאו את אהבת חייהן" ונזרקות לאחר חודש, או שהן בעצמן זורקות את הבחור (מתוך שיעמום, חוסר-עניין, אדישות ושלל דברים מלבבים).

ואני רוצה לשאול אתכן – תהיתן אי פעם מדוע רוב הקשרים בגילאים שלנו מחזיקים שבוע, שבועיים, חודשיים גג ואז פתאום הכל נגמר? האם הגיוני שטבע האדם הוא לבגוד, שכן אותו בן-זוג ישעמם לאחר ימים מספר, ויש לחפש קצת אקשן אצל אנשים אחרים?

אסביר לכם כיצד קורה הדבר, בחברה העקומה שלנו (וע"פ דעותיהן הנחרצות של עשרות אלפי בנות בארצינו הקטנטונת):

גבר ובחורה נפגשים (במועדון, בפאב, באמצע הקניון או סתם בתחנת דלק), נדלקים אחד על השניה, מחליפים מספרי טלפון, אייסיקיו, מסנג'ר, מגיעים הביתה ורוקמים את הקשר, מחזקים, מתקרבים. הקשר כולו מתחיל ממשיכה מינית מובהקת, אין שום רגש. מתפתחת קרבה מזויפת והתרגשות של התחלת קשר – פרפרים בבטן, תלותיות בבן-זוג, או מה שכיום הבנות קוראות בטעות "אהבה".

הקשר מתפתח והכל יפה. בני הזוג רצים אל הקשר בתודעה ש"וואי, מגניב, הולך לצאת מזה משהו. אולי נכיר, אולי אפילו נתנשק, מי יודע, אולי אפילו נהיה חברים." איזה קטע, מתברר שהכל משיכה מינית, אפילו אם לא תודו בזה (גם אם אתן לא רצות לקשר מתוך רצון לעשות סקס, תאמינו לי שזה אותו דבר בהקצנה קלה).

הגיע אותו לילה מדהים, על חוף הים, קר לכם ואתם מתכרבלים לכם אחד עם השניה. מרגישים הכי "אהבה" שבעולם. מתנשקים לכם, מתמזמזים לכם, נוגעים קצת – זהו. אתם ממש ממש קרובים! עכשיו אתם בטוח תהיו חברים המון זמן ותהיו מאושרים, הרי אתם מרגישים "אהבה"! כמה נפלא, נכון?!

לא!!!

לאחר ימים מספר, ההתרגשות שלפני הקשר תעלם. הכל יתחיל לשעמם. יכול להיות שאפילו תרגישו שבן הזוג מתחיל להיות "דבק". הנשיקות מתחילות להיות משעממות – חסר בהן משהו. ואם ממש תמשכו את הזמן – תזרקו אחד את השניה לאחר חודש מסכן. איפה ה"אהבה" שלכם עכשיו? נכון מאוד, היא לא היתה קיימת. סתם היתם חרמנים קטנים שחושבים שהם יודעים הכל ובטוחים שזו הדרך הנכונה, הדרך שתגרום לכם להיות מאושרים, והכי חשוב, להנות מהסטטוס האדיר, מלא הכבוד והגאווה של "תפוס/ה"!

יודעים מה היה חסר לכם בקשר, בנשיקות, באהבה? רגשות. לא, לא רגשות של "אני שונא את ניצה, כמה שיעורי בית!" או "האמא הבתזונה לא נותנת לי 500 שקל! בדיוק כשטוקיו הוטל מגיעים לארץ!!", אלא רגשות של אהבה. רגשות של שייכות, של ביסוס, של תחושה שהאדם המסוים משלים אתכם ובלעדיו אתם לא אותו הדבר. הקשר שלכם יפרח וידעך בשלב מסוים – ואז מגיעות הרגשות שמשאירות את הקשר בחיים. אבל איזה קטע – אין רגשות – אין המשך קשר – נפרדים.

רגש לא יכול להתפתח בקשר שמתחיל מתוך משיכה מינית מובהקת – הרי הדבר היחיד שמניע את בני הזוג הוא המיניות – אין רגש כלל וכלל. רגש לא יכול להתפתח עם השווה שפגשת במועדון ושאל אותך אם יש לך חבר, ואז התחרפנת מכמה שהוא "חמוד" ו"מושלם". זאת משום שכשעושים זאת, מגדירים את אותו אדם כקשר רומנטי פוטנציאלי. אדם שבפוטנציה יכול להפוך לקשר רומנטי סוחף ומרגש. באותו הרגע את חורצת את גורל הקשר הפוטנציאלי וגם אם איכשהו מהנקודה הזאת תהפכו לחברים – הקשר יגמר מהר מאוד.

כשאת מקטלגת גבר כקשר רומנטי פוטנציאלי – את למעשה מייחדת אותו משאר האנשים שאת מכירה (ידידים וחברות) ושמה אותו במקום אחר בחייך – שבינו לבין שאר הידידים שלך יש חומת ברלין. שחלילה לא נערבב ביניהם… וזו הטעות הגורפת בדרך לקשר אמיתי.

האם הגיוני שהחבר שלך – האדם שאמור להיות הכי חשוב לך בעולם, הכי פתוח אליך, הכי את – יהיה שונה מחברה הכי טובה שלך? התשובה היא בהחלט לא. אני נזכר בסיטואציה שממש עצבנה אותי, שהתחוללה אי שם בעברי, כשבאתי להכיר בחורה חייכנית שהיתה נראת לי מעניינת. כשבאתי להכיר אותה היא אמרה שיש לה חבר, ושלא מתאים לה שאני מתחיל איתה. מתי התחלתי איתה? כבר אסור בימינו להכיר אנשים בלי לרצות למזמז אותם בשיח? כבר אז הבנתי שאם בנים ובנות מכירים רק מתוך רצון לפתח קשרים רומנטים, יש כאן בעיה.

אני לא מאמין בגבול הזה בין ידידות לחברות. אני בכלל לא מגדיר בנות כ"קשרים רומנטיים פוטנציאלים" או דברים דומים. הידידות שלי בהחלט יכולות להפוך לחברות. אני מכיר אנשים שמעניינים אותי, מרתקים אותי, שכיף לי איתם. לא כאלה שאני נמשך אליהן מינית בהכרח. כשמכירים אנשים בלי להתחיל איתם, זוכים להכיר אותם באמת. רוצים להכיר אותם באמת, גם אם לא יצא מזה כלום, כי זה לא משנה כל כך. העיקר שיש קרבה, העיקר שיש אהבה, העיקר שאכפת לאדם השני ממך. גם אם זו סה"כ ידידות. כימיה זה דבר נפלא – עם אנשים שיש לך כימיה איתם תוכלי להנות שעות ארוכות בלי נושאים משותפים כלל, ולפתח שיחות על כמה מכוער ג'סטין טימברליק. אני מדבר על להקשר ממש עד שאותו גבר יהיה כמו החברה הכי טובה שלך. את חייבת להבין שאם יש דברים שאת מספרת לחברות שלך ולחבר שלך לא, משהו כאן לא תקין. וכשכל הקרבה הזאת תווצר – הרגשות יווצרו באוויר והדברים יקרו מעצמם. הידידות הקרובה כ"כ תהפוך לקשר רומנטי. בקשרים שכאלה, אף אחד לא מתחיל עם אף אחד. בקשרים שכאלה, אף אחד לא מציע חברות. בקשרים שכאלה, יש חיבה, רגש, כנות, קשר, שייכות, ובעיקר: א-ה-ב-ה. אמיתית, סוחפת, ומרגשת כלא היתה מעולם.

לא הרבה יותר הגיוני לחשוב שהחבר שלך יהיה האדם שהכי קרוב אליך, ככה תוכלי באמת להקשר אליו? לא הגיוני לחשוב שהחבר שלך חייב להיות קודם הידיד הכי טוב שלך לפני שהוא הופך לחבר? הגיוני ביותר. כי אז הרגש באמת מתפתח כראוי. מילת המפתח בקשר הוא ר-ג-ש. וכשיש רגש, הכל אחרת.

לא חושבים כמוני? רגש זה תירוץ לסקס? אופי זה המצאה של מכוערים? המשיכו להתחיל עם אנשים במועדונים, להציף אותם בהודעות "אני אוהבת אותך מאמי!!" בICQ, לספר לכולם ש"אני אוהבת אותו! הוא החיימשלי!!!!!!!" ו"לאהוב".

Hedley – For The Nights I Can't Remember

פשוט לאהוב, להרגיש, להתרגש. להרגיש אהבה. 3>

20 תגובות