זה קשה…
אנחנו מכירים מגיל שנה בערך.
על כל קלטת וידאו מהילדות שיש לי אני רואה אותך איתי.
אפילו אני זוכר בעצמי אירועים מגיל 3 בערך… איתך.
הייתי איתך בפעוטון, בגן, בבית הספר… ואפילו שעברת לצפון לא הפסקנו לדבר
את חלק מהילדות שלי,
חלק מהחיים שלי,
חלק ממני;
היית חייבת למות, נכון?
את יודעת מה ההרגשה שלא מספיקים לבקש סליחה?!
ובחיים לא תספיקי?!

ואפילו שאת לא פה איתי כבר יותר משנה, זה עדיין כואב כאילו שזה קרה רק אתמול.
אני מתגעגע. :\
14 תגובות























14 תגובות .
