אף אחד לא מתייחס,
אף אחד לא מתעניין.
לאף אחד לא אכפת.
אני אעזוב את אף אחד.

הוא מרושע, אגואיסטי ומגעיל.

אני צריך להכין שיעורים, אני צריך לקחת את אחותי לחברה, אני צריך ללכת לצחצח שיניים, אני צריך ללכת מחר לבצפר, אני צריך ללמוד, אני לא אהיה בשביתה מחר, אני צריך להוריד את הכלב, אני צריך לבקר את סבא שלא ירגיש בודד.
דברים קטנים שכאלה לא מפריעים לי אף פעם,
אבל… משהו לא בסדר… אני מרגיש בודד… הלכתי לאיבוד.
אני רוצה לברוח למקום מרוחק,
שאף אחד לא ידע מי אני.
ולדפוק ת'ראש כ"כ חזק,
עד שאשכח מי אני, מה עשיתי
מאיפה באתי, ומה עבר עלי עד הלום
וגם את הדרך חזרה;

ואת?                     
ככל שאני מתקרב יותר…       
זה כואב.


פוסט אופטימי?
לא ממש.

44 תגובות