להלן עוד אחת מהאידיאולוגיות החופרות שלי. והפעם, על כמה שהאינטרסים שופעים בקשרים בין שני המינים, וכמה עלוב כל הקטע של להתחיל עם בנות. הכללתי קצת, אבל זה נכון לגבי רוב המקרים.

להתחיל עם בנות זה פשוט דבילי. בן אדם בא, רואה בחורה שווה (או בשפתו: "כוסית אעעעעששששששש אחי"), מתחיל איתה.
מה, הוא עושה את זה כי היא טובת לב? כי האישיות שלה זהב? I don't think so. הוא לא מכיר אותה בכלל. הוא עושה את זה כי היא נראת טוב (או בשפתו: "יא וואראדי איזה ציצים").

כשבנים מתחילים עם בחורה, זה בדיוק כמו להגיד לבחורה בפרצוף:
"היי, יש לך אחלה ציצים, רוצה שאולי נהיה ביחד ואולי יום אחד אוכל לזיין אותך? :)"

כשמדובר על המין השני, זה כמעט תמיד נגרר לסוג של אינטרסים מגעילים.
וגם אם תפגשי מישהו שנראה טוב, ותדלקי עליו, אפילו ממש בקטנה, ותמשיכי להיות איתו בקשר
ואפילו אם תתחילי לעזור ולייעץ לו בקשר לחייו, לכאורה מתום לב, לכאורה כי את באמת רוצה לעזור - יש בזה אינטרס נסתר;
שאולי יום אחד זה ישתלם לך, בצורה של קשר מסוג רומנטי, או יחסי מין.
בגלל זה יש דעה שאומרת שאין כזה דבר "ידידים אמיתיים", אלא רק הומואים יכולים להיות כאלה.
מאחר וכביכול הידידים שאוהבים אותך ותומכים בך כ"כ, רוצים אותך בסתר.

ואז יום אחד, בתנאי שהאינטרס מתגבר על כל רגש אחר, הבחור יבוא עם הפאנץ' ליין שלו, ופשוט יגיד לך שהוא רוצה אותך.
ואז את תגידי משהו כמו, "זה לא הגיוני! אנחנו רק ידידים!!!"

למעשה, כל מה שרשמתי עד כה נכון גם לגבי בנים וגם לגבי בנות.
מה שכן, אני מאמין שמעבר לאינטרס המגעיל הזה, בקשר ידידותי מתפתחים גם ערכים נוספים, כמו חיבה (לא מינית) אמיתית לעזור לזולת.
וכשהערכים האלה מתגברים על הרצון להתרבות (מה לעשות, ככה נולדנו), נוצרת ידידות אמת.
בגלל זה לדוגמא, אם יהיה לך ידיד ממש ממש טוב, שאולי נדלקת עליו בקטנה בעבר
ואת תשמעי פתאום שיש לו חברה חדשה, ושטוב להם, את אולי תהיי מאושרת בשבילם
אבל במקום כלשהו, בהחלט, זה יפריע לך ויגרום לך לקנא.
אבל הכל תלוי באיזה ערכים חזקים יותר :)

ולכן אני מאמין, שאהבה אמיתית תגיע ממקום תמים יותר, שבו יש רצונות אמיתיים וחיבה אמיתית כלפי בן-הזוג, ולא לזיין אותו.


האידיאולוגיה שלי נכונה, לא? אז למה זה לא עובד…?

44 תגובות (הגב)

יש לי חלום. שאיפה, רצון, בקשה.

החלום הזה קצת מוזר למעשה. לא מדובר בלהפוך למפורסם או להקים משפחה עם ילדים.
אם יש דבר אחד שאני באמת רוצה שיקרה, זה לדעת שכשאני אמות, אנשים לא ישכחו מי הייתי. השאיפה שלי ביום מותי היא להיות מוקף באנשים שיזכרו, יכבדו, ויעריכו אותי. פשוט להגיע איכשהו אל ההלוויה שלי, לראות את האנשים, החברים, המשפחה. לראות שאכפת להם. לראות שהם אוהבים אותי ומתגעגעים. דבר שנראה כ"כ מסובך לאחרונה.

ראיתי סרט לאחרונה ("הבלדה של אלת-המוות"), ושם מסופר על ילדה שמתה בתאונת דרכים, וניתנה לה הזכות לשוטט בעירה לאחר המוות. היא ראתה איך אף אחד לא שם עליה, לאף אחד לא אכפת, אף אחד לא שם זין. ומזה אני מפחד. כי זה נראה כ"כ אפשרי לאחרונה.
תדירות התחלופה של החברים שלי פשוט לא הגיונית. אם מישהו יבוא וישאל אותי, "מי החברים שלך?", אני פשוט לא אדע מה לענות. הכל מתחיל ונגמר כ"כ מהר. אני לא יודע איך פותרים את זה. אני לא יודע איך ממשיכים מכאן. אני פשוט לא מבין…

אתה נהרגת לפני 4 חודשים. את נהרגת לפני 18 חודשים.
ואני פשוט לא מצליח לפתח רגשות כפי שפיתחתי כלפי שניכם פעם נוספת.

ואם מחר בבוקר אני אמצא את עצמי מתחת לגלגלי משאית, פירוש הדבר שאמות מוות חסר-תכלית, מספר אנשים יגידו "חבל" וכך הכל יגמר?

25 תגובות (הגב)

מה זה חבר? מה זו אהבה? מהי הנאה אמיתית? האם הנאה ריגעית שלאחריה מגיעה המפולת, היא למעשה מזויפת?
אלה המחשבות הרצות לי בראש נונסטופ בימים, שבועות, חודשים האחרונים.
זה כאילו שכל קשר שואף להתנתק, ורק הרגשות העזים של הרגע מחזיקים אותם.

רגשות שנידפים בין-רגע, וחומקים מבין האצבעות מבלי ששמים לב לכך.

אני כ"כ נורא? אני כ"כ בלתי נסבל? אני רוצה להאמין שלא.

מי חיכתה לי, מי ציפתה לי,
מי השאירה את הדי שירתה?
מה נשאר לי, מה נותר לי,
רק לחשוב על מה שלא יחזור עוד;

לעולם לא.

17 תגובות (הגב)


A Sea of Blood
הם שונאים אותך. הם יהרגו אותך.

8 תגובות (הגב)